בחייך, ילד שלי, הודיתי לך על כך שאתה ילדי, וגם במותך רוצה אני להודות לך - על מי שהיית ועל כל המטען שהשארת מאחוריך. אתה הלכת בדרך שהאמנת בכל ליבך שהיא הנכונה, מתוך שלמות פנימית, עם כל הנשמה.
קובי, השארת כל כך הרבה אור, כמו כוכב שממשיך לזהור בשמיים גם אחרי שהוא בעצם כבר לא שם, והאור הזה שלך כמו מגדלור מאיר לנו את הדרך בימים החשוכים האלה ואנחנו מחויבים להמשיך וללכת בגאווה ובאהבה.

קובי, לכל מקום שנלך, אתה איתנו תמיד, ומפעל ההנצחה שאנו מקימים לשמך יהיה חי ונושם וייתן חום ואהבה לחיילים בודדים, כי זה מה שאתה רוצה שנעשה - משהו אמיתי, בעל משמעות, משהו עם נשמה.

שני ספרים עיצבו את דמותך כלוחם וגרמו לך השראה רבה לדוגמא, למופת ולציווי: ברק, חייל מספר 1 ומכתבי יוני. הספרים האלה היו אצלך תמיד ואתה היית חוזר וקורא בהם שוב ושוב.

והיה גם שיר אחד... בבוקר לפני שהיית יוצא מהבית לצבא, היית מתלבש ותמיד תמיד שם במערכת שלך את השיר "ארץ הצבי". היית מזדקף מול המראה, יוצא מהבית כאדם שיוצא אל שליחות שאליה הוא מתמסר בכל ליבו ונפשו. והשיר הזה "ארץ צבי" ממשיך להתנגן לך בלב לכל מקום שאתה הולך.

אביבה - אמא של קובי

קדיש לקובי
במעלות קדושים וטהורים
במיטה בדרך אל האלוהים
ילד תלפיות ראיתי אותך
בפעם האחרונה
מוריד מעליך את משא החיים
ומתקדש לפגישה עם אלוהים
אפילו הרע שבמלאכים
לא פגע לך בפנים
אפילו הוא ידע
ילדים כמוך סופם לפגוש את אלוהים
תגיד לי ילד הוא הגיע לפגישה
זה האלוהים
הוא רעד כשחיבק את היפה שבנפילים
קובי אני יודע עכשיו
אתה שומר על אלוהים
יתגדל ויתקדש
על זה הילד שנפל בנצרים.

ניסים שמאי - דוד של קובי