עם כל הקושי לעמוד כאן מול כולם ולהקריא דברים לזכרך אני מרגישה זכות גדולה.
כל השנה אתה מלווה אותי ונמצא בליבי ומחשבותיי אך בתקופה שלפני תאריך נפילתך - אני חייה אותך בצורה שונה. עוצמת את עיניי כדי לדמיין איך הייתה נראה, מתרכזת ומנסה להיזכר בקולך, מדמיינת איפה הייתה היום, במה היית עוסק, איפה היית גר ומי הייתה ברת המזל שלצידך.
אתמול מלאו לי 30, החזקתי את אורי שלי בידי ונזכרתי.
נזכרתי בהיותי ילדה קטנה רכה בשנים ובהורי מספרים לי אודות חבריהם שנפלו בקרב על הגנת הארץ, סיפורים שליוו אותי ועיצבו את דמותי לאורך השנים.
אני בטוחה שהם לא האמינו שביתם, בחלוף כל כך הרבה שנים, תחווה בדיוק את אשר חוו.
וכיום אני מביטה בבני הרך ורואה עצמי בעוד כמה שנים לכשיגדל מספרת לו עליך, כאילו לא עוברו 30 שנה.
מספרת לו על חבר יקר ואהוב שביום ארור אחד נגדעו חייו וכתוצאה מכך השתנו לעין שיעור חיי כולנו.
אספר לו על אישיותך הייחודית והכובשת על נועם ההליכות, החוכמה, החום , הביישנות, הנתינה, אהבת האדם ואהבת הארץ. אחנך אותו לאור אותם ערכים ואלמד אותו בכל פעם שיראה חייל קרבי "לצעוק" בלב כבוד!
היום קובי, אני מביטה בעייני הוריך שכל יום מאז לכתך ניכר על פניהם ומבינה יותר מאי פעם עד כמה אצילי נפש הם, עד כמה היית גאה. כל כך ברור לי איך הפכת להיות האדם הנדיר והכול כך מיוחד ועד כמה כולנו פה הפסדנו מאותו יום בו הלכת מאיתנו.
מביטה במשפט נזכור אותך ילד עם חיוך של מלאך והמילה ילד מהדהדת בראשי. אך הנחמה הגדולה היא כי זכינו! כל אחד בתקופת הזמן בו הכיר אותך, השארת אחריך מטען גדוש מלא בכל טוב שאנשים מבוגרים לאורך כל ימי חייהם לא זוכים להשאיר. עם כל הכאב אשר חותך בבשר והצער על אובדנך כל יום במחיצתך משתווה לחיים שלמים ועל כך אני מודה לך!
איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא ואני שבה ושואלת האם ישנם עוד אנשים כמוך קובי? האם קיימים עוד אותם ערכים? אותה ענווה? אותו התום? אותה הנתינה? אני רוצה לחשוב שכן....ומקווה שכל אחד מאיתנו ימצא מעט קובי בעצמו כדי שנוכל להיות חברה טובה יותר, מבינה יותר, סבלנית יותר, אוהבת את הארץ ואוהבת את הזולת.
מלאך אהוב ויקר שלנו 9 שנים חלפו מהיום בו הלכת מאיתנו והשארת אותנו המומים, כואבים, חסרים ומאוד מאוד מתגעגעים.