במשך "השבעה" - דברי חיילים

הוא היה היחיד שראה לנו בעיניים, היחיד שדיבר אתנו, היחיד שאהב אותנו, הוא היה... נדיר.
..."כשהיה חסר לי משהו או הייתי צריך לדבר, תמיד ידעתי שקובי יעזור לי" .

חייל: "הייתי צריך לצאת למכ"ים מוקדם ובבוקר יום ראשון ה"ארור" ארזתי הדברים לצאת למכ"ים וגיליתי שאבד לי השכפ"ץ. רציתי לחפש את קובי כי ידעתי שרק הוא יעזור לי, לא פחדתי שיצעק עלי, למה איבדתי את השכפ"ץ. ידעתי לקורס מכ"ים, אני אצא עם שכפ"ץ, שקובי יסדר את זה. כשמצאתי אותו הוא לקח אותי לג'יפ, דיבר, סידר וארגן לי שכפ"ץ".

חייל: "באחד הפעמים כשהוציא אותנו ל"תיזוז", בשלב מסוים אחרי שהריץ אותנו, קרא לחייל מהמחלקה ואמר לו: "כשאני מוריד אתכם לשכיבות סמיכה, אתה מתחיל לצעוק: "אחד בשביל כולם, כולם בשביל אחד". כך צעקנו והיה לנו רעל בעיניים. כשחזרנו לאוהלים רצנו 2 ק"מ עם אלונקות כשקובי סוחב אתנו את האלונקות. הגענו לאוהלים ובמקום לקלל אותו היינו מאושרים וחדורי מוטיבציה. למחרת כששאל אותנו האם אנחנו יודעים מדוע הריץ אותנו, אמר אחד החיילים "כי כעסת עלינו". אז אמר לנו קובי "גם חברה שלי מכעיסה אותי, אז מה אני מריץ אותה?!" ואז הסביר לנו, כל פעם מחדש, שהוא עושה את זה כדי שנהיה לוחמים טובים יותר, בעלי כושר טוב, דיבר על ערך הרעות והמוטיבציה.

אמיר מלצר: בשיחת הפתיחה שלו כמ"כ אמר לנו שיש לו שני יעדים עיקרים:
1. להחזיר אותנו בשלום הביתה
2. לעשות מאתנו לוחמים הכי טובים

חייל: "הוא היה ממגנט, תמיד הסבר ודיבר ואח"כ היינו רצים אחריו כמו מגנט וידענו שעם קובים אנחנו מוכנים להסתער ולעשות הכל. סמכנו עליו."

חייל: "הוא הקרין עצמה".

חייל: "בנצרים, שקובי פגש אותי לא היה לי על החולצה "שקדון" , הוא שאל אותי איפה ה"שקדון", הוריד מהחולצה שלו ושם לי על החולצה".

פ"פ: "קובי אף פעם לא היה "שבוז", הוא היה פחות שמח".

חיילים: "תהיה לנו בעיה עם קצינים, כל החיילים רוצים להיות עכשיו סמלי מחלקה".

פקידת ת"ש עדי: "בביקור שיצאתי אתו לחייל ממשפחה הרוסה, לא הכרתי אותו טוב וחשבתי בלבי , "יו" עכשיו לנסוע עם משהו שאני לא מכירה עד ת"א לביקור בית , איך שעלינו לאוטובוס וקובי התחיל לדבר ... "אין" (עושה עם הידיים ...) הבנתי... כשישבנו בביקור הבית, איך הוא ישב מול האב, זקוף. הוא מאוד לקח קשה את הביקור וכשיצאנו מהבית הוא אמר "אני לא מבין למה מביאים ילדים לעולם", אז הבנתי מדבריו מאיזה בית הוא. הוא מאוד דאג לחייל וכל פעם היה שואל אותי איך מתקדם הטיפול בחייל ובמשפחה. קובי דיבר עם החייל וניסה מאוד לעזור לו. בנצרים כשתפס את החייל מדבר בטלפון בעמדה היה מאוד מאוכזב".

פקידה פלוגתית: "כשהחיילים היו עושים דברים לא כפי שקובי ציפה מהם הוא היה אומר "אני מאוכזב". הוא הביא להם תה לעמדות במקום ללכת לישון. הוא היה מכין תה ונוסע לחלק לחיילים בעמדות וגם מכין לעצמו תה בבקבוק" .

פקידה פלוגתית: "כשהייתי רוצה חיבוק הייתי ניגשת לקובי, שמה את הראש שלי על החזה לו (קמה ומדגימה) והוא היה מחבק אותי עם היד (לופת אותי). בפעם האחרונה שבאתי לקבל ממנו חיבוק הוא היה עם שכפ"ץ (בוכה) ונורא כעסתי כי לא הרגשתי אותו.

המג"ד ארז: "אני זוכר שלפני פתיחת הטירונות, בעודי מג"ד הבח"א, ישבתי עם כל הסגל, ממ"ים, מפ"ים וסמלים. קובי מ"כ צעיר היחיד שדיבר, התווכח (לא לשם ויכוח) וזה מאוד הרשים אותי, בביטחון, במחשבה, תוך עמידה על עקרונות תמיד רצה להבין.

המג"ד לאלוף פ. הדרום בביקורו בביתנו: "המפקד הוא היה 56/2 תותח-על".

דני המ"פ: "כשנכנסים אלי לחדר צריך לדפוק ולחכות לתשובה. כולם קרה להם שפתחו את הדלת והתפרצו לחדר, מ"כ ואחרים. קובי גם אם הייתה דחיפות בבעיה בה אלי תמיד דפק בדלת "זה אני, דני" ולקובי תמיד אמרתי "כנס". אהבתי אותו מאוד. היו לנו יחסים מעבר למ"פ וסמ"ח. היינו מספרים אחד לשני הכל.
תמיד רצה ודרש שנשב ונחשוב מה עוד אפשר לעשות כדי שלחיילים יהיה יותר טוב.
הוא לא הפסיק לעבוד. רצה לשנות ולשפר. בישיבות כשהיינו מחליטים לעשות משהו כולם עשו את הדבר פחות טוב, יותר טוב כי זה צבא וצריך לעשות, אבל קובי עשה מעבר".

מג"ד: "הדבר שמאוד ייחד את קובי זו דרך קבלת ההחלטות, שילוב של מפקד שלא ויתר לחייליו, דרש מהם את הכי טוב, קשוח ויחד עם זאת ידע לדבר אתם בגובה העיניים ולא פחד סמכותו תפגע בגלל שדיבר אתם והבין אותם".

דני מ"פ: "כשישבנו בישיבה לקבוע מי יהיה מפקד מצטיין בסיום אמון מתקדם, נותנים בד"כ למ"כ, הן מכיוון רוצים לעלות מוטיבציה ויש למ"כ יותר זמן לשרת. אך לי היה ברור שקובי סמל מצטיין למרות שכולם העלו שמות אחרים ואז שאלתי אותם מה זה מצטיין? מצטיין בקליעה, בריצה? מצטיין זה מצטיין בכל ורק קובי היה מצטיין בכל .

פקידת ת"ש: "כשקובי קיבל בסיום אימון מתקדם סמל מצטיין ישבתי לידו וכשקראו לו לבמה הוא היה מאוד מופתע ונבוך לפני כל החיילים והמפקדים ולאחר שלחץ את ידו של המח"ט והמג"ד ירד מהבמה התיישב והשפיל ראש. אמרתי לו, קובי כל הכבוד מגיע לך, אז הוא אמר לי "אני לא מבין מה עשיתי שצריך לתת לי סמל מצטיין".

המג"ד: כשניסיתי לשכנע את קובי לצאת לקורס קצינים, מכיוון שמאד רציתי שיהיה מ"מ ידעתי שאם קובי מחליט משהו זה אחרי מחשבה והרבה לבטים ולכן שאלתי אותו כשבאתי לבה"ד 1 לאחר שהתקשר ואמר לי: "המג"ד החלטתי לחתום על ויתור", מה אתה רוצה לעשות בגדוד, כל מה שתבקש תקבל. אז הוא אמר "אני רוצה להיות הסמ"ל של תמיר" וקיבל.

המג"ד: "אהבתי את קובי, הערכתי אותו מאוד, הוא אחד המפקדים הכי טובים שהיו לחטיבה".

דני המ"פ: "בפעם האחרונה שכחתי להגיד לקובי להתראות (זה היה ביום שישי ב-18:00 בערב) וכשישבתי באוטובוס לצאת בשיירה מנצרים, פתאום ראיתי את קובי על מד"ס חוזר מריצה, הוא נופף בידו ואמר לנו "להתראות, תיהנו", זאת הייתה הפעם האחרונה שראיתי את קובי".

דני המ"פ: "הייתי צריך להשכיב מארב בעזה. לקחתי את קובי איתי ולמחרת כבר יצא לבד כמפקד המארב".

המח"ט: "אני מצטער שלא הכרתי את קובי".

מכתב מחיילי המחלקה (נועם)

קובי -

אתה אומנם לא כאן בכדי לשמוע, אבל בטוח שאתה נמצא במקום אחר בו אתה יכול להקשיב.

לפני 34 ימים נפרדו דרכינו, אתה בשלך ואנחנו בשלנו. בלב כבד עם האמונה והכוח הרב שנטעת בנו החלטנו להמשיך הלאה כי "אין דרך אחרת" כמו שנהגת לומר.

הכל כל כך טרי ונראה כאילו זה קרה לפני רגע. אי-אפשר לשכוח והאמת היא שגם אם היה אפשר לא היינו מרשים לעצמנו לעולם. קובי - אנחנו אוהבים אותך ומתגעגעים מאוד.

כל הזמן יש בנו את הרצון והצורך לספר לכל מכר על המפקד הסמל קובי, אבל אין מספיק מילים בשפה שיוכלו לתאר כמה אדיר היית - כמה עקרונות, כמה אמונה, על שיחות המוטיבציה עד השעות הקטנות של הלילה, על התרגולים בעמדות.
רק אתה יודע באמת כמה נתת ורק אנחנו יודעים כמה חייבת אותנו לקבל, איך בנית ושיפרת כל אחד ואחד מאיתנו.
היינו ביחד שמונה חודשים בהם ניצלת כל רגע נתון בכדי ללמד אותנו, לטפל בנו, לדאוג לנו.
את האמת, היו רגעים שהזכרת לנו את האבא שיושב עכשיו בבית ודואג.
הערצנו אותך ותמיד נעריץ.

באחת השיחות ישבנו באוהל - מחלקה שלמה ואתה, כשגשם זלעפות ירד בחוץ, קפאנו מקור, איבדנו כל אמונה ופיקפקנו בדרך, ואתה כעסת ולא הפסקת להסביר שאין אחרים שיעשו את העבודה, שכמו כל דבר קשה בחיים כמוהו השירות הצבאי מסתיים מתישהו.
באותו יום דיברת בכזה ביטחון, היית כל כך חזק שפשוט סחפת את כולנו.
את הדרך שלך אנחנו נמשיך, זה בטוח. מה שנתת לנו אף אחד לא יוכל לקחת.

מלאך אהוב שלנו, תשמור לנו עליך מכל משמר, ודע שלעולם לא נשכח.

אוהבים.
שלך לנצח
מחלקה 1.